הקמת צוות ייעודי (מנהלים ועובדים) לניהול פרויקט בארגונים פרטיים וציבוריים היוותה תמיד אתגר ניהולי ממדרגה ראשונה הן בהשגת יעדי הפרויקט והן ביכולת להיות אפקטיביים ויעילים בקידום האינטרסים של הארגון בפרויקט. לא כל שכן כאשר מדובר בצוות ייעודי שאינו מאותו ארגון ונדרש לתת מענה זהה בפרויקט שלעיתים אף מנוהל ע"י מנהל פרויקטים חיצוני.
מצאתי לנכון לעסוק במאמר זה בניהול ורתימת צוות שאינו אורגני בפרויקטים מהסיבה הפשוטה - סוגייה זו בחברת Dviewsion הנה נר לרגלינו ובכל יום כשקמים ליום עבודה חדש, עלינו להזכיר לעצמינו כמנטרה :
לזכור את המיקום שלנו בצוות הפרויקטלי כנציג הלקוח וכי אנחנו מייצגים נאמנה את האינטרסים שלו על כל המשתמע מכך ואל לנו להתפשר בסוגיה זו !
לקחת נשימה עמוקה ולהיות מוכנים לכך שבדיון הבא כלל השותפים ובעלי העניין שבסופו של דבר יהיו מעורבים בפרויקט לא בהכרח יהיו מחויבים לו ובטח לא ליעדי הארגון, בסופו של יום אין להם את הלחץ הקיים על הלקוח ברמת הביצוע - לו"ז, תקציב ואיכות כפי שהוגדרו !!!
באקדמיה נהוג להמשיל זאת דרך סיפור מפורסם אשר מספר על תרנגולת וחזיר המטיילים יחדיו ומשוחחים על אפשרות להקמת מסעדה משותפת. איך נקרא למסעדה, שואל החזיר? זה פשוט, עונה לו התרנגולת - "Egg and Bacon" (ובעברית- ביצים עם נתחי חזיר). אני לא בטוח שאני מעוניין, אומר החזיר; אמנם שנינו שותפים פה בסיפור, אך יש כאן הבדל: את מעורבת ואילו אני מחויב.
מהי מחויבות? ומדוע כדאי לייצר מחויבות? על כך, אבקש להרהר במאמר. אז איך בכל זאת מצליחים להבקיע באמצעות צוות שאינו אורגני ואיך מצליחים בכל זאת לגרום לבעלי העניין להיות לא רק מעורבים, אלא גם מחויבים כך שהתוצאה תהיה האפקטיבית והראויה ביותר?
בבואי לחשוב על מחויבות בפרויקט עולות אסוציאציות של תגמול, שביעות רצון, הזדהות עם הפרויקט כדי לייצר את הקטנת הסיכון מפני עזיבה, תחלופה או בריחת מוחות של שותפינו בפרויקט וכתוצאה מכך אובדן הידע ואובדן העבודה הרבה שהושקעו על ידי בעלי העניין והשותפים לאורך כל הדרך בפרויקט. כל אלו אכן קשורים למחויבות, אך אינם זהים לה. מחויבות פרויקטלית הנה יותר בפן הרוח באשר להתקשרות הפסיכולוגית עם המעורבים בפרויקט. למדנו והוכח גם באקדמיה שמחויבות על בסיס "חומר" תגמול מחזיק תקופה קצרה לעומת מחויבות פסיכולוגית שמחזיקה לשנים.
נושא זה גרם לי לאורך השנים להבין כי אכן בפרויקטים קיים ה"גזר" שנקרא תגמול, ועסקים בנויים בסופו של דבר על השורה התחתונה והיא שורת הרווח ! ובכל זאת מצאתי כי יש לא מעט מקום להיבט הפסיכולוגי. לדוגמא - באחד הפרויקטים שלנו בו הלו"ז היה מהמאתגרים שהכרנו עד בלתי אפשרי והחיזוי היה שלא נעמוד ביעדי הפרויקט, הדבר שסחף את כל בעלי העניין היה כי מדובר בתוכנית לאומית וכל העת דאגנו להדגיש את הלאומיות שבפרויקט, את הדאגה לילדים ולהורים שעמדו מאחורי התוכנית וראינו שנוצרה שליחות גם בקרב קבלני המשנה בכלל המגרשים אשר אפשרו בסופו של דבר את העמדת הפרויקט בזמן.
בשורה התחתונה - לכל הסקפטיים שבינינו, אני מאמין שיש המון מקום לרוח, לשיתוף השותפים ובעלי העניין ביעדים ובלחצים המופעלים על הארגון כדי לצלוח את הפרויקט ואין לזלזל במימד הפסיכולוגי משום שבסופו של דבר כולנו בני אדם והכל בסופו של דבר קשור ליחסי האנוש ולזיקות שיש בין השותפים בתוך הפרויקט.
אולי זה העיקר כמנהל צד לקוח בפרויקטים - לראות שהלהבה כל הזמן קיימת וכי אנו נמצאים שם כדי להזכיר לכולם מה תכלית הפרויקט!
Comentarios